*
האוויר בחדר
היה דחוס עד אפס מקום.
במרפסת, שני אנשים, ועם זאת
מלאה היא עד להתפקע.
ואני,
רציתי ללכת,
אך כשלו רגלי,
מיאנו שפתי
ונותרתי נזופה
אך יושבת.
לבסוף, המילים נאמרו ו
נאלצתי לקום
ולפסוע אל החוצות.
האביך הלח
לא קיבל אותי
בסבר פנים יפות,
נטול תחושה
וסמיך
כמוני.
שאון הגלים
לשאוב את שאון הגלים
ריח המלח
ולהמשיך איתך
מציפה כמו דכי, אוושת האדוות
בנוען, גשמית במעט כמותן.
טורפת את בשרי בתכול נודף רגש
איתנה בתנועה מיוזעת, חוזרת כמעט עד ידי תסכול,
קצוות שיערך נצבעות בלונד כהה
מכפי שיש לך, גופך מתלהט, כחלילי,
ורווי.
רשומות
