איך לא לפסוח על שני סעיפים

וידוי

מעולם לא אהבתי אותך כפי

שאני אוהבת אותך היום.

מבעד לניתוק אני רואה

כמה רגשותייך כלפיי נקיים

וחפים מאנוכיות היו

איפה את ואיפה אני

אבל אני לא אכנע לבולשיט הזה

אז מספיק, כי חרטות לא ישנו כאן,

כי אם נחישות עיקשת.

רחמים עצמיים ירושת החולשה הם

ואני, על עצמי ריחמתי מספיק,

או אם אפשר לדייק, הרבה יותר מדיי.

אז רק עוד מילה, ועוד אחת, אם אפשר

גם אם יהיה זה הדבר הכואב שאעשה,

[ועשיתי הרבה,]

אני מעדיפה להיות לבד

מלגרום לך להיות אומללה

רגע אחד נוסף.

29.07.09

לדבר על הדרך ולהתחיל לצעוד בה הם שני דברים שונים בתכלית

בין דברייך מסתתרת איבה אהובה

וברורה ללא צל של ספק.

במו ידיי נטלתי

את חדוותך

וצמצמתי אותה

דק דק

ואין די מילים לכפר

על שעשיתי.

וכעת

אני עומדת מול המשוכה הגבוהה ביותר שלי

ולוקחת אחריות

ומודה בטעויותיי

ולא רוצה את סליחתך כעת,

לא מאמינה בדיבורי סרק יותר

כי רק מעשים ילחשו לך אהבה פה

מעכשיו

לדבר על הדרך ולהתחיל לצעוד בה

הם שני דברים שונים בתכלית.

וכבר אינני יכולה לחכות